1שלש נשים שהיו ישנות במט׳ אחת ונמצא דם תחת האמצעית כולן טמאו'. ואוקימנא בגמרא במשולבות הא אם אינם משולבות זו בזו זו היא ששנינו בבבא אחרונה שיש הפרש בין נמצא תחת הפנימית לנמצא תחת החצונה הא דקתני נמצא תחת הפנימית שתים הפנימית טמאות והחיצונה טהורה כתב הראב״ד ז״ל דדוקא ישנות דמתוך השנה חוששין שמא דחקה אחת את חברתה ונכנסת למקומה וה״ה בעירות בכל מקום שהם נדדות ממקום לדחוק ולנכנס לפנים ממחיצתן כגון שטוחנות ברחיים כדאיתא בגמרא אבל יושבת יושבות או שוכבות במטה והן עירות אין לחוש להשמטת שאפשר לכל אחת מהן שתדע את מקומה ואם תאמר ברי לי שלא באתי לכאן טהורה אבל אם נמצא ביניהן ודאי טמאות כדאיתא בגמ׳ לענין אבעי׳ וקשיא לי אמתני׳ היאך בישנות במטה בין משולבות לשאינן משולבות ובין נמצא תחת הפנימית לנמצא תחת החצונה והלא כל שהן ישנות מתהפכות אילך ואילך וזו היא ששנינו לעיל בפ׳ הרואה היתה פושטתו ומתכסה בו בלילה כל מקום שימצא בו דם טמאה מפני שהוא חוזר וכן בעליון ועל כן נראה לי דמטה ששנינו לאו בסדין שבמטה קאמר אלא במטה עצמה דומיה דספסל הא בסדין שבמטה כלן טמאות ומ״מ לגופן לא ניחוש שתתהפכנה מתוך שינה להיות משולבות והעקר לזה מפני שהכתמים מדבריהם אבל אשה אחת שאין מונע בכל מקום שימצא דם במטה טמא שכל המטה מקומה ועוד דם זה מאין בא וכתב הראב״ד ז״ל דמשנתינו כלה בשלא נתעסקה א׳ מהן בכתמים אבל נתעסקה אחת מהן בכתמים והשאר תולות בה.2גמרא שתי שתי נשים שהיו טוחנות ברחים של יד ונמצא דם תחת הפנימית שתיהן טמאות לפי שהחיצונות דוחקות ליכנס ולהתקרב ברחים תחת החיצונות החצונה טמאה והפנימית טהורה ומסתברא בשלא עברה פנימית דרך מקום החיצונה אבל אם עברה דרך עליה חשינן שמא דרך עברתה נפל ממנה דם וכענין ששנינו במשנתינו בישנות במטה אם עברו כולן דרך עליה כולן טמאות תנאי היא דתניא ר׳ יעקב מטמא ור׳ נחמיה מטהר והורו חכמי׳ כר׳ נחמי׳ פי׳ דהא דתניא אבוה דרב נחמן בא מעשה לפני חכמים וטמאום ר׳ יעקב היא ולענין פסק הלכה כתב הראב״ד ז״ל דלית הלכתא כר׳ נחמיה והביא ראיה ממעשה דפ׳ הרואה דההיא איתתא דאשתכח לה במשתיתה ואתא לקמיה דר׳ ינאי ואמר להו תיתי ותיתי מתרמה לה טמאה ואי לאו טהורה פי׳ הרב ז״ל משתיתא פשוטי כלי עץ מכלי אורג וזה תימה היאך נדחה הא דדרש ר׳ חייא בר רב טעמיה דרב הלכה כרב נחמיה ועוד דמשקלי רב הונא ואביי בדר׳ נחמיה משמע ודאי דסבירא להו כוותיה ועוד שהרי שנינו הורו חכמים כר׳ נחמיה ומי שטימא כר׳ יעקב בר פלוגתיה דר׳ נחמיה ולא קי״ל כותיה אלא כר׳ נחמיה וחכמים דהורו כותיה ושמואל נמי כותיה ס״ל ובאוקמתא דרב אשי בפ׳ הרואה ומשתיתא מכלי האורג המקבלין טומאה הוא וכדתרגמינן עם המסכת עם אכסנא במשתיתא וכן פי׳ הרז״ה ז״ל ויש מי שפי׳ משתיתא טווי והוא מקבל טומא׳ וכן פי׳ הרמב״ן ז״ל וכן פסק הרמב״ם ז״ל כר׳ נחמי'.3זאת אומרת מצות בטלות לע״ל יש מפרשים משום דאמרינן בכתובו׳ מתי׳ שעתיד הקב״ה להחיו׳ בלבושיהן הם עומדין וקשיא לי דמתים שהחיה יחזקאל יוכיחו דאמרינן בפ׳ חלק אבא מהם ואלו תפלין שהניח לי אבא מהם היו ונ״ל לעתיד לבא משעה שמת קאמר ולומר שאין החי מצווה על המת כדרך שאמרו בקטנים לא תאכלום קרי ביה לא תאכילם להזהיר גדולים על הקטנים וטעמא משום דכתיב במתים חפשי כיון שמת נעשה חפשי מן המצוות משעת מיתתו ויש לעתיד לבא בזמניו ובזמן מועט שלא תהא מכשילן לעתיד לבא ביומא בעובר על צוארו במים להקביל פני רבו ובשבת בחוזרין עם כלי זיינן והא דאקשי לא שאנו אלא לספדו אבל לקברו אסור משום דשעטנז לא אסרה תורה לבושה והעלאה דומיא דלבישה וסופדו לכבודו בלחוד הוא והוי דומיא דמוכרי כסות שמוכרין כדרכן אבל לקוברו הויא דמיא דלבישה ולפיכך אסיר למ״ד אינן בטלות.4הא דאמרינן כיון דנתקיה נתקיה. מתברא דכללא הוא לכל אסורין דרבנן שאעפ״י שהוחזק כאן איסור וחלקו ואינו יודע אם עבר כלו אם לאו ספקו לקולא ומותר דאורייתא.5שוע טוי ונוז אמר רחמנא. פרש״י ז״ל שוע חלק כדמתרגמינן איש חלק שעוע כלומר שיהו חלוקין יחד במסרק וכן פי׳ טווי שיהו טווין יחד ונוז לשון אריגה כלו׳ שיהא ארוגין יחד. ור״ת ז״ל השיב מדאמרינן במנחות קשר העליונה דאורייתא דאי ס״ד לאו דאורייתא כלאים דשרא רחמנא בציצית למה לי והא קי״ל התוכף תכיפה אחת אינו חבור ואפי׳ כדברי רש״י ז״ל למה לי דשרא רחמנא והא אינן חלוקין במהרה יחד לפיכך פי׳ ר״ח ז״ל שוע כל אחד בפני עצמו וכן טווי כל א׳ בפני עצמו שזור לעצמו ומכיון שהן כך אסור לחברו יחד בשתי תכיפות וכן משמעו של כתוב לא תלבש שעטנז שוע בפני עצמו וטוי בפני עצמו ושזור בפני עצמו ואח״כ יחדיו ונוז אינו לשון אריגה ולא לשון חבור אלא לשון שזור והיינו דאצטריך רחמנא למשרא כלאים בציצית לפי שחוטי ציצית צריכין להיותן שזורין דכתיב פתיל תכלת ואמרי בספרי פתיל תכלת טווי ושזור אין לי אלא תכלת לבן מנין אמרה תורה הטיל בו לבן תכלת מה תכלת שזור אף לבן שזור והיינו דאמרינן בפ׳ בתרא דעירובין המוצא תכלת בשוק לשונות פסולה חוטין כשרה מאי שנא לשונות דפסולה אמרינן אדעתא דגלימא צבועינהו חוטין נמי לימא אדעתא דגלימא טוינהו בשזורין שזורין נמי לימא לשפתא דגלימא עיפינהו. מהכא שמעינן תרתי חדא דחוטי ציצית צריכין להיות שזורין ועוד דסתם בגדים אינן שזורין וסתם חוטין אינם שזורין והיינו דאמר הכא סתמא האי חוטא דכיתנא דהוי דרבנן משום דסתם חוטין אינן שזורין וסתם גלימא אינה שזורה והילכך לא הוי אלא מדרבנן. ורבי׳ שמשון ז״ל הכריע בפי׳ המשנה שלו בפ׳ אחרון דכלאים דנוז היינו ארוג כדברי שאר המפרשים מדקתני אין אסור משום כלאים ולא טווי וארוג שנא׳ לא תלבש שעטנז דבר שהוא שוע טווי ונוז רשב״א אומר נלוז ומעיז הוא אביו שבשמים עליו דאלמא אריג לאו מלשון יחדו נפקא אלא מלשון שעטנז ובמנמוקי הרמב״ן ז״ל לאו משום נוז נפקא להו אלא מלשון יחדו ורישי׳ דקרא נקט ולא דק ויפה אמר.6שבעה סמנין מעבירין על הכתם. כתב הרמב״ם ז״ל דלענין בעלה שנינו שאינה חוששת אלא א״כ העבירו עליה סימנין ועבר ובודאי אם העביר עליו סימנין ולא ניכר מסתברא דאינה טמאה ואפי׳ לגבי טהרות שנינו אמרו הרי זה צבע כ״ש לגבי כתמים שאין חוששין להן לבעל דכתמים דרבנן אבל מסתמא ודאי נראה דטמאה בלא העברת סימנין והכא לטהרות שנו ותני והדר מפרש הטבילו ועשה על גבן טהרות ועוד נ״ל דאפי׳ תאמר דלגבי בעלה שנינו לא נפקא מינה מידי דהא מדקתני ז׳ סמנין מעבירין אלמא אינה טהורה עד שתעביר עליו סמנין וכן בדין דכיון דערב ותנא בעלה וטהרות בעלה טהרות ולגבי טהרות על כרחין כל שלא העביר טהרותיו טמאו׳ מספק עד שנדע שאינו עובר ותניא בבריתא העביר עליו ז׳ סמנין ולא עבר תעביר עליו צפון ועבר טהרותיו טמאות שאם העביר עליו דם שביעי מתחלה שמא עבר וכיון שכן כל שלא העביר עליו אפילו לבעלה חוששת ואם עבר הרי זו בחזקת דם וטמאה ואם לא עבר ודאי בחזקת צבע הוא והרמב״ן זצ״ל פי׳ דלטהרות שנינו ויפה פי'.
